שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

הר הגעש אטנה – הסיפור האמיתי
פסגת הר הגעש אטנה

הר הגעש אטנה – הסיפור האמיתי

את הפוסט הזה חשוב לי לכתוב בעיקר בגלל המידע המועט שהצלחנו למצוא.

יש לנו נטייה להשוות את השהות בסיציליה לשהות בטנריף – סך הכל, על הנייר, מדובר באיים עם מאפיינים די דומים – שניהם איים ששייכים למדינות אירופאיות ולשניהם הר געש מפואר שהשפיע רבות על החיים באי – רק שאחד מהם עם היסטוריה שמגיעה עד לתקופה פרה היסטורית ומחובר ליבשת ה"האם" והשני אי מרוחק ששוכן מול חופי מרוקו שנכבש לפני כ- 500 שנה.

כשמסתובבים בטנריף, יש הרגשה חזקה של נופש, ים, תיירים, כאילו כל מה שבאי מתקיים כ"תפאורה" לתיירים הרבים שפוקדים את האי (אם אני זוכרת נכון, רוב ימות השנה, יש יותר תיירים מתושבים). מרכזי המידע לתייר מלאים בהסברים של עובדים דוברי אנגלית שמוכנים ומזומנים לתת לך את כל המידע שצריך על המקום אליו הגעת. חוברות צבעוניות מעוצבות ומלוטשות בכל שפה אפשרית זמינות בכל פינה - בקיצור המידע נגיש מאוד וקל להשגה.

בסיציליה, לעומת זאת, מרגישים את "כובד" ההיסטוריה; הבתים הישנים, האחוזות הנטושות, החקלאות המסורתית, בתי העסק הפשוטים, המקומיים דוברי האיטלקית – אפילו במרכזי המידע שמצאנו לא נמצאו דוברי אנגלית והמידע שבידיהם, מלבד מפה של העיר, היה חסר ביותר.

הר הגעש טיידה שבחלקו הדרומי של טנריף, על כל סביבתו, מוגדר כפארק לאומי; יש לו אתר אינטרנט מסודר, מסלולי טיול מוגדרים, מרכז הסברה מפורט, מוקד מידע ממשלתי. כל מה שצריך לדעת על האיזור יימצא באתר האינטרנט ובמוקדי המידע המפוזרים ברחבי האי, כך שכל המידע הנחוץ זמין ונגיש ומאפשר לתייר הממוצע להתארגן בהתאם.

לכן, כשניגשתי לחפש מידע על הר הגעש אטנה, הממוקם בחלקו המזרחי של סיציליה, חיפשתי אתר אינטרנט שנותן מידע על דרכי ההגעה, עלות הרכבל, מה עושים כשמגיעים... ערב שלם ישבתי וחיפשתי ולא מצאתי דבר, חוץ משני אתרים מקרטעים באיטלקית ששייכים כנראה לחברה שמפעילה את הרכבל. באחד ממוקדי המידע לתייר שנתקלנו בהם ניסיתי לברר, אך הוסבר לי שצריך לעלות להר ושם להבין מה קורה. גם כל הבלוגים וקבוצות הפייסבוק שמצאתי בהם מידע על ההר לא היו מפורטים במיוחד ולא הצלחנו להבין כיצד להתארגן, מה להביא ומתי להגיע? חוץ מזה שקר שם (מה שהגיוני סך הכל) לא היה לנו שום מידע.

החלטנו לקחת סיכון ולעלות להר. סך הכל הוא לא כזה רחוק מאיתנו (יחסית) ומקסימום נגיע, נבין ונחזור יום אחר. אז אחרי שעלינו, נהננו והבנו, חזרתי כדי לספר ????

היונימוג הקשוח מוכן לצאת לדרך לפסגת האטנה
היונימוג הקשוח מוכן לצאת לדרך לפסגת האטנה

כמה המלצות חשובות לביקור מוצלח בהר הגעש אטנה

המלצה ראשונה – להבין מה מזג האוויר – המטרה שלך זה יום בהיר ללא עננות. בתכל'ס ברגע שמתקרבים לאיזור קטניה כבר רואים את הר הגעש מתנשא לגובה רב ושולט על סביבתו. ביום בהיר וצלול ההר נראה היטב למרחוק כולל הפסגה המעשנת תמיד. ביום מעונן לעומת זאת הפסגה תהיה מוסתרת תחת מעטה עננים בשלל גווני אפור - זה לא יום טוב להשקיע את המאמץ בביקור בפסגה.

המלצה שניה - כמו בכל אתר תיירותי מבוקש רצוי מאוד להקדים להגיע ולהספיק לפני העומסים בחניה ובאתר. מומלץ להגיע עד 09:00 – בזמן שיש חניה קרובה והתורים קצרים – אבל גם אחר כך יש איפה לחנות.

נקודת ההתחלה היא במעין מרכז תיירותי הנקרא Rifugio Sapienza, בחלקו הדרומי של ההר. המרכז נמצא בגובה של כ-2,000 מטרים מעל פני הים. שם נמצאת החנייה, מוקפת בחנויות מזכרות ססגוניות ושם גם נמצאת התחנה התחתונה של הרכבל העולה להר.

לחובבי המזכרות, אחרי חודש כאן אני יכולה לאשרר שהמחירים שם לא גבוהים מידי מאשר בחנויות מזכרות אחרות באי. חוץ מזה שיש שם ליקר מטורף שנקרא Fuoco dell'Etna המכיל לא פחות מ-70% אלכוהול. לא במקרה בחרו לקרוא לו "האש של אטנה", על שם תחושת הבעירה המתפשטת בגוף ברגע שלגימה מהמשקה יורדת בגרון. חוייה מעוררת חושים ומומלצת ביותר!

בהמשך הכביש יש חניון גדול נוסף ובסמוך אליו עמדת המידע הרשמית לתייר המסומנת בשילוט חום והאות i בדומה לשאר נקודות המידע באי בפרט ובאירופה בכלל. שימו לב לא להתבלבל שכן סוכנויות תיירות רבות מתהדרות בשילוט המעיד על מרכז מידע לתיירים בצורה דומה, אבל השילוט הרשמי יהיה בצורה שציינתי. (לא שהם ייתנו לך יותר מידי מידע, אבל העמדה מאויישת).

חשוב לשים לב – החניה עולה כסף!
צריך לגשת לאחת החנויות ולרכוש כרטיס חניה, ישנה בחירה:
שעת חניה – 1.20 אירו
חצי יום חניה, בין 08:00-13:00 או בין 13:00-18:00– 3.5 אירו
יום שלם – 6 יורו

את הכרטיס צריך למלא ולהניח על לוח המחוונים של האוטו.

הגעת להר הגעש וחנית – מגניב, עכשיו צריך לעלות (או לעשות סיבוב להתפעל מהנוף ולרדת, גם אופציה). יש שתי אפשרויות לעלות להר – לטפס ברגל (לא להאמין כמה אנשים עושים את זה!) או לעלות ברכבל. יש לקחת בחשבון שהטיפוס הרגלי הוא מגובה של כ-2,000 מטרים עד לגובה של כ,2,900 מטרים בשביל ארוך ומתפתל כך שמדובר בטיפוס מעלה הר של קרוב לקילומטר. מגובה הרכבל השביל נראה נוח יחסית אבל אין ספר שמדובר באתגר למיטיבי לכת.

הרכבל די נוח האמת, קרונות פשוטים (וישנים) של שישה מושבים שיוצאים במחזוריות מהירה יחסית ואין הרבה זמן המתנה. התענוג יעלה לך 30 אירו למבוגר ו- 23 יורו לילד.

עולים ברכבל להר הגעש אתנה
עולים ברכבל להר הגעש אטנה

לקחת את הרכבל ועלית – נהדר! מה עכשיו? קודם כל בשלב הזה תחנת הרכבל העליונה ניצבת בגאון בגובה 2,920 מ' מעל פני הים. מרשים! כבר מכאן הנוף הפרוש מול העיניים מרהיב ומהפנט.

גם פה יש לך שתי אפשרויות – לטייל רגלית או לקחת מעין מיניבוס עם גלגלים של ג'יפ (למתעניינים מדובר ברכבי יונימוג מתוצרת מרצדס - רכבי שטח גדולים, מאסיביים וקשוחים במיוחד המיועדים לתנאי שטח קשים, כמו למשל פסגה של הר געש פעיל) הלוקחים את המבקרים ישירות ללוע הפעיל והעליון של הר הגעש.

התענוג הזה עולה עוד בערך 26 יורו לאדם (לא התעמקתי כי המשכנו ברגל, אבל ראיתי בשלט למטה ששילוב של הרכבל + המיניבוס + מדריך = 65 יורו). אנחנו החלטנו לטייל ברגל בין המכתשים, לא היה פשוט, אבל מרהיב ביופיו! מכיוון שההר עדיין פעיל (ההתפרצות האחרונה הייתה ב 2001) כל ההר שחור מאפר געשי, אדים יוצאים במקומות שונים מהקרקע והאדמה חמימה למגע. למכתשים היותר פעילים לא הגענו, בכל זאת לילדות בנות 6 ו- 8 יש מגבלות (באמת, אני הייתי ממשיכה לטפס.... כן, בטח ???? ) אבל אחת לכמה זמן שמענו את פסגת הר הגעש נוהמת ומגרגרת והאמת שאפשר היה ממש לדמיין איך בכל רגע נתון פרץ של לבה ואש יפרוץ מהפסגה.

בחרנו לטפס לאחד המכתשים הקרובים יחסית במרחק של כ-15 דקות הליכה במעלה השביל מתחנת הרכבל. מרחוק ראינו אנשים על פסגתו העגולה של המכתש משקיפים על הר הגעש והטיפוס לא היה נראה קשוח מדי. או לפחות, ככה חשבנו. ההתחלה עוד הייתה סימפטית אבל ככל שעלינו הטיפוס הפך יותר ויותר תלול והקרקע לעומת זאת פחות ופחות יציבה, כאשר על כל צעד חוזרים חצי צעד לאחור. אור הוביל יחד עם תמר בהתמודדות שחלקה פיזית וחלקה מנטאלית - שיעור חשוב גם לנו וגם לבנות על התמדה, החשיבות של לסיים משהו שמתחילים ובעיקר - התענוג הגדול שלאחר מאמץ לא פשוט הכולל את הידיעה שעמדת באתגר וגם זכית לראות  מראות ונופים מדהימים שלא כל אחד זוכה להגיע ולראות במו עיניו.

תמר אופטימית בדרך לפסגת המכתש
תמר אופטימית בדרך לפסגת המכתש

לאחר העלייה אני וקרן נחנו והתאוששנו ואור ותמר יצאו להקיף את שפת המכתש - משימה לא פשוטה כלל וכלל!

אחרי מנוחה קלה וצילום אינסוף תמונות הגיע הזמן לרדת. במקום לרדת מאותו השביל בחרנו לרדת מהצד השני והצפוני של המכתש בירידה שנראתה קלילה ונעימה יחסית. המדרון התלול זימן לנו הרפתקה מסוג חדש - סקי אפר ואבנים! מצאנו את עצמנו גולשים ללא מעצורים  יחד עם האדמה הרכה והאפר הגעשי, חווייה מדהימה ומהנה ביותר שבסופה רוקנו כמחצית מהאפר של הר הגעש מהנעליים.

חזרנו לתחנת הרכבל, כאשר בדרך אין ברירה אלא לעבור דרך חנות המזכרות של תחנת הרכבל – שם באמת יקר ומיותר, אבל מחלקים טעימות של שלל ליקרים ללא הגבלה שזה תמיד פלוס מבחינתנו.

לאחר שהגעת חזרה למטה ישנה אפשרות לראות סרט כלשהו שמה שהצלחתי להבין ממנו זה שהוא באיכות 7D, שאין לי מושג מה זה אומר, ושהכניסה אליו עולה 7 יורו למבוגר ו- 5 יורו לילד – ויתרנו על התענוג וירדנו חזרה לכיוון הרכב. עשינו סיור בחנויות המזכרות (סתם כי זה כיף) וטעמנו את הליקרים המשובחים של האיזור. בשלב זה הסתיים זמן החניה שלנו והחלטנו לרדת לכיוון הכפרים שמסביב להר. רק שאז מצאנו את החניה השנייה וראינו מכתש נוסף וקרוב שלא דרש עלייה רבה מידי.

בעודנו עומדים בחניה ומתלבטים ניגש אלינו איש נחמד עם כרטיס חניה משולם שהחליט לעזוב ולהעביר אלינו את הזכות. אז החנינו לפני שעלינו למכתש השני נתקלנו בעגלת מכירה של איש נחמד מהכפר הסמוך שמייצר דבש ומוכר מיני ממרחים מקומיים – רכשנו ממרח שקדים טעים בטירוף שמאז לא הצלחנו למצוא דומה לו.

לאחר מכם התקדמנו למכתש השני שאי אפשר לפספס - Craters Silvestri of Mount Etna. הוא ניצב ממש בגובה פני הכביש ונראה מעניין ומזמין אבל הפרס האמיתי היא כשמגיעים לשפה הדרומית שלו - כי שם נפתח לנגד עיננו כל העמק המשתרע מתחת להר, ממש עד העיר קטניה על פרבריה ואחריה - הים.

Craters Silvestri of Mount Etna
Craters Silvestri of Mount Etna
Craters Silvestri of Mount Etna

אחרי שמיצינו את המכתש התחלנו את דרכנו בחזרה לרכב. לפתע תפס את תשומת ליבנו שלט מעניין לצד חנות קטנה בצידו השני של הכביש. התקרבנו ונדהמנו לגלות שאותה נקודה בדיוק היא זו שאליה הגיע הלבה בהתפרצות  של הר הגעש ב-2001. ליד הנקודה ראינו עלייה למכתש נוסף - Crateri Silvestri Superiore - אחיו הגדול של המכתש מהצד השני של הכביש. אמנם היינו קצת עייפים בשלב הזה אבל לאחר התלבטות החלטנו - אנחנו מנסים את כוחנו בעלייה גם לכאן!

השילוט ציין שזמן הטיפוס ייארך כ-25 דקות, אז פתחנו את השעון והחלטנו לבדוק כמה זמן ייקח לנו. תחילת הטיפוס עוד הייתה סבירה אבל לאחר כ-10 דקות אור ותמר פתחו פער וקרן הראתה סימני עייפות עד שבנקודה מסוימת פשוט הודיעה לנו שהיא מיצתה את טיפוסי ההרים להיום, הסתובבה והחליטה לרדת. ליוותי אותה בחזרה ואור ותמר נאבקו בעלייה המפרכת וטיפסו עד פסגת המכתש - כבוד!

לאחר שירדו חזרנו לרכב ובזאת הסתיימו הרפתקאותינו בהר הגעש אטנה.

כמה נקודות מעניינות שכדאי לדעת:

  • בפסגת ההר נושבות רוחות הסוחפות איתן אפר געשי, שכן מדובר בהר געש פעיל שהלוע שלו מעשן בצורה רציפה כל הזמן. למעשה מדובר באחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם! לסובלים מבעיות נשימה כדאי לשקול האם כדאי להימצא בסביבה זו, ובלי קשר בשלב מסויים קלטנו שהאפר השחור דבק בנו בכל פינה בגוף - באזניים, בפה, בבגדים - בקיצור, להתכונן למקלחת הגונה וכביסה רצינית.
  • אם זה לא מספיק כשהגענו לרכב נדהמנו לגלות שהוא בעצמו השחיר לגמרי וכוסה באפר. היות והיה לנו עוד חודש שלם להשתמש ברכב לא התעצלנו ונכנסנו בהזדמנות הראשונה לשטיפה חיצונית שתסיר ממנו את הציפוי השחור.
  • בניגוד להר הגעש טיידה, נראה שבאטנה הטיפוס של ההר הוא ממש בילוי וספורט עממי. מצחיק היה לראות  מצד אחד מטפסים מצויידים במיטב הבגדים והאביזרים - נעלי הרים קשוחות וכבדות, מקלות הליכה, קסדות  ותיקים, לצד מטיילים במכנסיים קצרים ותיק שק שנראים כאילו הגיעו הרגע משפת הים.  בפועל, לא נדרש ציוד מיוחד לטיפוס על ההר אלא אם בוחרים באחד ממסלולי העלייה המאתגרים יותר או שמתכננים ביקור ארוך בפסגה הגבוהה. בהנחה שאינכם מתכננים משהו כזה אפשר לוותר על ההצעות בתחנת הבסיס להשכרת ציוד מקצועי כגון קסדות ונעלי מותאמות - הוצאה מיותרת לגמרי.
  • בחורף מתכסה הר הגעש במעטה שלג לבן והופך לאתר סקי פופולארי ואטרקטיבי. ממש מדליק לראות בכל מקום רכבלים ותחנות שבבירור מיועדות לעונת הגלישה ואפשר ממש לדמיין כיצד ההר נראה כשהוא מכוסה בשלג ועמוס בגולשים - המדרונות נראים מזמינים מאוד לחובבי הספורט.
  • הר הגעש אטנה משחק חלק פעיל מאוד במיתולוגיה היוונית וסיפורים רבים סובבים אותו. בחלק מהסיפורים בסיס הר הגעש אתנה הוא המקום בו וולקן, אל האש והנפחות, יחד עם עוזריו הקיקלופים, מחשלים את הרעמים עבור זאוס.

לסיכום - ההר מדהים! חשוב להבין את מזג האוויר ולהשתדל להקדים להגיע. כשרק עלינו להר האוויר היה בהיר וצלול אבל לאחר כשעתיים ערפל התחיל לכסות את הפסגות ואפף גם אותנו בענן סמיך ולח, ככה שאם כשעלינו למעלה הייתה ראות מדהימה לכל כיוון אפשרי בדרכנו למטה אפשר היה לראות כמה עשרות מטרים קדימה לכל היותר. נראה שבניגוד לטיידה שבטנריף שפסגתו בבירור מתנשאת מעל גובה העננים הר הגעש אטנה נמצא בדיוק בקו העננים מה שמשפיע דרמטית על הראות בפסגה וממנה.

מבחינת מזג האוויר, אנחנו עלינו בקיץ ביום לא חם מידי, כשהטמפרטורה לפני שהתחלנו לעלות עמדה על 28 מעלות, וכשהגענו לתחנת הבסיס ירדה כבר ל- 17 מעלות. ומן הסתם, למעלה בהר היה פחות. אז היה קר, אבל לא קפוא. הבנות ואני לבשנו חולצה קצרה, חולצה ארוכה דקה, קפוצ'ון וצעיף. אז חשוב להתארגן עם ארוך אבל לא להשתגע. סביבנו היו מספיק אנשים עם ביגוד קל ואף עם מכנסיים קצרים.

רות (והשלמות של אור)

דילוג לתוכן