שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

ברוכים הבאים לאפריקה
ברוכים הבאים לאפריקה

ברוכים הבאים לאפריקה

את הפוסט הקודם שלי סיכמתי במילים "כמה מסובך זה כבר צריך להיות?". התשובה היא "מאוד", ללא ספק קיבלנו בו זמנית את הטוב והרע שיש לאפריקה להציע בשבוע אינטנסיבי מאוד

את הפוסט הזה אני כותב לאור נרות במרפסת הבית שלנו, לאחר שמזה קרוב לשלושה ימים אנחנו מנותקים מזרם החשמל. לא כל הכפר מנותק, רק כמה בתים, ושלנו ביניהם, זכו לתענוג המפוקפק הזה, והקטע הכי טיפשי בכל הסיפור הוא, שפשוט אין מה לעשות למעט לחכות בסבלנות, לשלוח עוד הודעה לבעל הבית שמבטיח לבדוק מה קורה, ועוד הבטחה שהיום זה מתוקן, ועוד יום בלי חשמל.

הבית שלנו גדול וחשוך

את הבית ארגנו לנו שיר ואופז עוד כשהיינו בבית. בשל פרויקט בנייה גדול רוב הבתים להשכרה באזור נתפסו על ידי הפועלים, והבית שנותר לרשותנו היה מעט יותר יקר מהצפוי, אבל מרווח להפליא ומאובזר היטב. 2 חדרי שינה מרוהטים, סלון מרווח עם ספה נוחה, מקרר, תנור וכיריים, מאווררי תקרה בכל החדרים וגם מרפסת מרווחת המאובזרת בפינת ישיבה וערסל, ולא פחות משלושה חדרי שירותים, וכל התענוג הזה ב-700$ לחודש בלבד. מדהים!

עוד התברר כי הבית הזה הוא בין הבודדים המחוברים לאספקת מים ישירה מהכפר, בניגוד לפורמט המקובל יותר פה שכולל מיכלי מים על הגג ומשאית שבאה למלא אותם אחת לשבוע, או חודש, תלוי בגודל המיכל. בחצר הבית ניצבת משאבה חשמלית צנועה וחסונה המטרטרת בלי הרף בעודה מזינה גם את מיכל הגיבוי על הגג וגם את מערכת המים בבית עצמו. עד כאן, נשמע מסודר מאוד.

24 השעות הראשונות שלנו עברו בניחותא, עם שנת לילה טובה לאחר בילוי בחוף, ויום ארוך של מנוחה והתאפסות. ערב יום חמישי הלכנו לישון בשלווה, והתעוררנו באמצע הלילה לקולה של תמר שנבהלה מהבית שהוחשך בפתאומיות. בדיקה זריזה העלתה שזרם החשמל בבית פסק. חזרנו כולנו לישון רגועים בידיעה שזה נפוץ כאן לפעמים וזרם החשמל ודאי יתחדש עד הבוקר.

כמה טעינו...

חשמל זה מוצר צריכה בסיסי!

בבוקר כשראינו שהחשמל עדיין איננו, יצרנו קשר עם בעל הבית שהגיע מייד, הרים והוריד מפסקים, הלך לברר וחזר עם בשורה – הקו שמוביל את החשמל לבית שלנו ומספר בתים נוספים נפל, ועובדים על תיקונו. כמה זמן זה ייקח? איש לא יודע... המשכנו בענייננו, שהיו בעיקר סידורים שונים וקניות, חוזרים הביתה, ואין חשמל. מפה לשם, הסוללות של הניידים שלנו אוזלות, גם המחשבים, וחשמל אינו נראה באופק.

בשלב זה הבנו כי יתרונו של הבית בגזרת אספקת המים הוא גם חסרונו. לחץ המים בברזים נוצר מהמשאבה החשמלית, וכשזו אינה פועלת, נוצר לחץ מינימלי הנובע מכך שמיכל הגיבוי ניצב בגובה של כ-5 מטרים מעל הקרקע. כאשר אספקת המים מגיעה ממנו, זרימת המים בברז מסתכמת בזרזיף סמלי.

יום שישי עבר וחלף, שבת הגיעה ועוד יום ללא זרם. עוד שיחה לבעל הבית, עוד בדיקה, ועוד הבטחה שהנושא יוסדר במהלך היום. עכשיו, עם אובדן הקשר עם העולם החיצון (איזו דרך דרמטית להגיד שאזלה הסוללה בנייד) יכולנו עוד איכשהו להתמודד. אבל החושך המוחלט שאפף את הבית החל מסביבות השעה 7 בערב, זה כבר היה יותר קשה. הפתרון (החלקי) הגיע בדמות חבילה של 100 נרות שקנינו במכולת המקומית, ופיזרנו להנאתנו ברחבי הבית. כמה רומנטי! בכל חדר מספר נרות במיקומים אסטרטגיים, והופ – יש לנו תאורה מספקת לפחות בשביל התפקוד הבסיסי בבית.

נושא החשמל הוא נקודה כאובה בקרב כל מי שמתגורר כאן. הרשויות מבצעות הפסקות חשמל יזומות בממוצע אחת לשבוע, לפעמים יותר, החל משעות הצהריים המוקדמות ועד הערב. כך למשל במהלך יום ראשון, במקביל לתקלה המקומית אצלנו באזור, כל האי כולו זכה לניתוק מחשמל למשך 12 שעות בקירוב. תוסיפו לזה את העובדה שהמתח שמגיע לשקעים לא בדיוק יציב, ותקבלו מתכון בטוח לנזקים חוזרים ונשנים למכשירי חשמל בבית. אנשים המתגוררים פה דרך קבע ומתורגלים בנושא רוכשים בדרך כלל מייצב מתח (סוג של אל פסק משוכלל) שמחובר למכשירים הגדולים והיקרים כמו המקרר או מכונת הכביסה, על מנת להבטיח שנפילת מתח או מכת חשמל לא תגרום לנזק בלתי הפיך.

למזלנו, בכל הזמן הארוך הזה ללא חשמל, עוד לא הספקנו ממש לצייד את המקרר, כך שלא זכינו בנוסף גם לערימה של מוצרי מזון מקולקלים שהולכים לפח.

לאחר 3 ימים מורטי עצבים לאור נרות, ביום ראשון בערב תוקנה התקלה, וזכינו ליהנות מאור מלא, מאווררים עובדים ומקרר פועל. ללא ספק זכינו לקבלת פנים מייצגת היטב של אחת הבעיות הקשות באי, או כמו שאופז, המתגורר פה כבר 12 שנים כמעט קרא לזה – טירונות זנזיברית.

מעניין אילו אתגרים מצפים לנו בהמשך, חוץ מהפסקות חשמל מזדמנות.

אור

 

דילוג לתוכן