שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

החיים בחופשה

החיים בחופשה

נכנסנו לשגרה מבורכת, בערך. אנחנו כבר יודעים איפה עושים קניות, מכירים את המוכרים (המאוד נחמדים) במכולת השכונתית, הירקן מזהה אותנו כשאנחנו מגיעים והאישה הנחמדה במעדניה כבר שומרת לנו ריקוטה טריה שתגיע מחר ישר מהמשק. הבנו את התנהלות התחבורה הציבורית בשכונה (שלא דומה לתקתוק האירופאי שקיווינו לו אבל בזכות מגוון האפליקציות שיש לאור בסמארטפון אנחנו מצליחים להגיע לכל מקום בקלות יחסית 😉).

מתחילים את היום לפני שמגיע החום הכבד עם הליכה ממריצה לפארק הקרוב, רואים את הברבורים באגם וחוזרים לעליה של 150 (!) מדרגות …. כן, ספרתי, ברור שספרתי, ואם כבר טיפ, אז, כשאתם בוחרים שכונה לגור בה לחודשיים תוודאו שאין לה את המילה MONTE בשם ….. 🤦‍♀️

 ואז….. עובדים, כי איכשהו צריך לשלם על החוויה הזו 😆

הבנות קמות אחרינו, לוקחות את הזמן להנות מזה שהן בחופשה, לומדות קצת, מצאנו (כלומר קרן מצאה) משחק מחשב שגם מלמד אותן אנגלית, גם חשבון וגם ידע כללי והן אשכרה נהנות ממנו. הן גם מדברות עם חברות ויורדות איתי לקניות בשכונה. את הארוחות אנחנו מכינים ואוכלים ביחד, כל פעם למישהי (או מישהו) אחרת יש רעיון מעניין ומנסים אותו. לסופר אנחנו הולכים ביחד, זו ממש חוויה משפחתית, גם כי הוא ממש שונה מאשר בארץ וגם שונה מאשר במדינות האחרות שהיינו בהן, ובכלל כשמתייחסים לשגרה כאל חיים בהשאלה הכל רגוע יותר, מעניין יותר ופחות 'משימה' שיש לבצע. 

יש גם מלא טיולים ושיטוטים עירוניים. כמו שסיפרתי בפוסט הקודם, התחלנו ברבאק וברצון לטרוף את העיר המדהימה הזו, אבל כשהגענו לממוצע של 100,000 צעדים בשבוע (אמיתי, שלושה מתוך ארבעתנו מסתובבים עם שעון שסופר צעדים 🤭) הבנו שכדאי להרגיע לפני שנקרוס. אז עכשיו אנחנו יותר ברגוע.

למרות שיש מלללללאאאא מידע על רומא ועל מה לעשות בה, בחרתי לחלוק מנקודת המבט שלי, שהיא קצת פחות, איך לומר, ממסדית…. 🤪

כל הדרכים מובילות למדרגות הספרדיות

לא יודעת מה נסגר בדיוק, אבל איכשהו, בכל סיבוב, לא משנה לאן, אנחנו מוצאים את עצמנו בסוף במדרגות הספרדיות. שזה לא כזה נורא כי בכל זאת יש שם תחנת מטרו יעילה במיוחד. מה שפחות טוב זה שליד הכניסה יש איזשהי חנות ממתקים מטורפת שאור הדליק על הבנות וכל סיבוב שם גורר כניסה לחנות ויחד איתה התעוררות שוקולטיירית האיכות שבתוכי שקשה לה עם כל הממתקים המעובדים ומפוצצי הסוכר האלה…. אבל אור והבנות מאד מרוצים מהסידור.

מה שכן יש קרוב למדרגות הספרדיות ובהחלט שווה את תשומת ליבי וליבכם זה מקום קסום שנקרא POMPI - המקום מוכר בעיקר טירמיסו בכל מיני טעמים (למרות שלטירמיסו יש טעם אחד בתכלס אבל לא משנה כרגע) והגענו אליו כדי לטעום. שם בקופה הציעו לאור גרניטה, והוא אמר 'יאללה תביאו' ו- WOW, פשוט וואו, מה שנקרא "באנו בשביל הטירמיסו וחזרנו בשביל הגרניטה", אז אל תפספסו!

הקולוסיאום

כשהייתי חיילת צעירה הייתה לי מחברת שבה שמרתי כל מיני אמרות ומשפטים שפגשתי ואהבתי. אחד מהם קיבלתי מחברה והיה כתוב בו: "בקשר לארכיאולוגיה - הכל הרוס כולם מתים", שזה, תודו, די מסכם את העניין 🤣. יחד עם זאת, בחרתי לחיות עם גבר מתעניין בהכל שמאד רצה לראות את הקולוסיאום מבפנים. אחרי שכיליתי שעות מבורכות מחיי בלהבין איך לעזאזל מזמינים כרטיסים לאתר הכה מבוקש הזה, היו בידינו הכרטיסים המיוחלים.

היה מעניין, היה מרשים, היה חם וסיימנו בהליכה ב- 40 מעלות בפורום הרומאי ובגבעת פלטין (גם שם היו כ 150 מדרגות למרות ששם דווקא לא ספרתי כי המתבגרת כבר הודיעה שמיצתה ממזמן אז הייתי צריכה להפגין נחישות ועניין). בכל מקרה, מאד יפה שם למעלה, זאת אומרת, בהנחה ולא התעלפת בדרך….

מה שכן, לאחר סיבוב דאווין מסביב לקולוסיאום, הלכנו לחפש לנו אפריטיבו ניצחון (אפריטיבו זה מושג ספק מקומי ספק תיירותי שמנרמל שתיית אלכוהול איכות אחר הצהריים, יענו HAPPY HOUR אבל בניחוח איטלקי). מצאנו את מבוקשנו בבר יין מעולה שני רחובות מהמונומנט ההיסטורי ונהנו מכוסות יין משובח במיוחד, פיצת איכות וטירמיסו אלוהי. אז אם כבר הלכתם לספוג היסטוריה, תזכרו לתת קפיצה, כי המקום לגמרי שווה ביקור ומציע, לצד אוכל משובח, גם מגוון יינות מדהים: Divinostilia food&winebar

הוותיקן

אומרים לך שאת הולכת לבקר במדינת הנצרות הקדושה ואת מוצאת את עצמך בחלל (לא ממוזג יש לציין) שבו מוזיאון אחר מוזיאון אחר מוזיאון. עכשיו, נהיה כנות, זה אכן היה מעניין, אבל (!) קודם כל זה המון לספוג, אפילו החצי המשפחתי שלנו שיותר מתעניין הותש בסוף. שנית, מדובר באוסף אומנותי והיסטורי מרשים מ- 2000 ויותר השנים האחרונות שהושג, איך לומר, לא בדרכים הגונות. קשה להתרשם ממכסה סרקופג מצרי עתיק (רואים שהקשבתי??) שנלקח מקבר באופן כוחני על ידי כובש  אכזר. גם האמנות על הקירות שמתארת את האופן בו הקיסר הרומאי אימץ את הנצרות ואז 'כפה' אותה על כל האימפריה היו פחות נוחים לצפייה.

אם הצלחת להתנתק מהעובדות האלה, או לשכנע את עצמך שממילא זה כבר נלקח וזה לא שיש לאן או למי להחזיר ובסופו של דבר זה פתוח לקהל והרבה היסטוריונים לומדים מזה, אז - זה בהחלט מרשים.

אחרי הסיור המוזיאוני המרתק חשנו שוב צורך באפריטיבו מפנק (ברומא התנהג כרומאי וזה), אבל אז הרמנו מבט לעבר גלידריה ממוזגת שנראתה מפנקת. תרשמו את השם CREMILLA ותדאגו להביא את עצמכם לשם (אחרי סיור משכיל במוזיאון כמובן). הכל היה שם מושלם אבל גלידת הקפה היה מעולה ברמה אחרת!!! 

יש עוד הרבה, אבל נהיה ארוך משהו, אז נעצור בינתיים. מה שכן אני יכולה תמיד להמליץ בהקשר של רומא, שהיה נכון לפני 13 שנים ונכון היום - לשוטט. בסמטאות של רומא יש קסם מיוחד והכי כיף זה פשוט ללכת בהן לאיבוד, אל דאגה, מהניסיון שלנו, בסוף תגיעו למדרגות הספרדיות ושם הרי יש מטרו שייקח אתכם חזרה 😉

שבוע מעולה שיהיה, רות.

דילוג לתוכן