שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

חודש באפריקה. איך באמת חיים פה???
האי הנעלם

חודש באפריקה. איך באמת חיים פה???

חודש באפריקה.

חודש באי טרופי.

חודש של חיים על חוף הים.

אז איך באמת חיים פה??
ומה עם יוקר המחייה, זול בטירוף???
יש לכם בכלל מה לאכול שם????
והילדות?????
ומה את עושה שם בכלל כל היום?????

אז ככה.

אנחנו גרים בכפר נונגוי שבחוף הצפוני, בבית מערבי, עם שני חדרי שינה, שלושה חדרי שירותים עם מקלחת, סלון מרווח, מטבח עם תנור גז, חצר, ערסל, פינת ישיבה וכל זה מוקף חומה לא גבוהה. הבית ממוקם במיקום די מרכזי ומאד נוח, בהליכה רגועה מגיעים מהבית שלנו לחוף הים בפחות מחמש דקות (!).

הערסל בחצר ביתנו

את הקניות הבסיסיות של חומרי ניקוי ואוכל יבש אנחנו עושים בסופר המקומי, את הירקות בוחרים בקפידה בדוכני הירקות והפירות הפזורים לאורך מרכז הכפר, ואת הלחם קונים מידי יום אצל האופה. מפאת הגודל הקטן של המקרר בבית והפסקות החשמל הפוקדות את הכפר לפחות פעמיים בשבוע לאורך היום, הקניות הן יומיות ולפי צריכה בלי "אריזות חיסכון" ו "3 ב- 10". הסופר לא גדול והמבחר מצומצם, הסחורה מגיעה מהעיר הגדולה שנמצאת שעה וחצי נסיעה מהכפר אז לפעמים קורה שחסרים דברים כמו ביצים, או חמאה. אז מסתדרים עם מה שיש.

האמת שיש בזה משהו מרענן, שלא הכל נגיש ומהיר, שלא הכל "כאן ועכשיו", שיש דברים שלוקח זמן למצוא. זה גורם לך להעריך יותר ולפעמים להבין שבעצם אפשר להסתדר גם בלי. חיים מינמליסטים ופשוטים שמשרים רוגע ומאפשרים לך להתמקד במה שחשוב.

שואלים אותי הרבה על יוקר המחייה. אז כן, בעיקרון זול פה מבארץ, אבל אני חושבת שזה יותר שבארץ יקר מאשר שפה זול ..... חלק ממוצרי הצריכה הבסיסיים אכן זולים, לחם פרוס טרי בשני שקלים וחצי, 5 קילו אורז ב- 30 ₪ וסל ירקות ופירות בפחות מ- 20 ₪. אבל חלק יקרים בהרבה כמו החמאה שעולה 14 ₪ ל- 200 גרם או מיכל השמנת שעולה קרוב ל- 30 ₪. ההבדל נעוץ בעיקר בהאם המוצר הוא מקומי וקל להשגה או מיובא ודורש קירור.

אני חושבת שההבדל העיקרי ביוקר המחייה נעוץ בחיים שאותם אני רוצה לחיות ובעובדה שפה אני יכולה, באותו כסף, לגור בבית עם חצר על חוף הים ולחיות ללא מערכות הלחצים המסיביות שהיו לי בארץ. שגם אם זמני ההמתנה פה ארוכים, לפחות אני מעבירה אותם בצפייה בים המשתנה ובאוויר הצונן. שבן הזוג שלי ואני נוכחים באופן שווה בחיי הבנות שלנו. שהבנות שלי לומדות בבית ספר בינלאומי המחנך ילדים מכל רחבי תבל ובהם גם מקומיים. הן לומדות שילדים מגיעים בצבעים שונים ומדברים שפות שונות, הן לומדות על אחווה וסובלנות ובגדול נהנות מחוויה ייחודית בכיתות בהן 8 תלמידים ובית ספר שכולו 40 ילד וילדה.

כך נראה בית הספר:

בית הספר KINS

בית הספר KINS

החיים פה, נכון לחודש האחרון, רגועים ושלווים. אפילו התחלנו לתרגל יוגה (!) מגיל 12 שאני עוסקת בפעילות ספורטיבית על בסיס קבוע, ניסיתי כבר את כל שיעורי הסטודיו שקיימים, חוץ מיוגה. יוגה זה משהו שמעולם לא חשבתי שאהנה לתרגל אותו, רגוע מידי, קשה מידי. אבל כנראה כשעוטפים את היוגה במעטפת של ים, רעש גלים ושקיעה, היא כבר מפתה יותר.

בקשר לאוכל בבית, זה כבר סיפור אחר. בעוד שהמסעדות פה די עשירות בטעמים ומגוון (לא פסגת הקולינריה העולמית, אבל יש מסעדות טעימות בהחלט) הנגישות היומיומית לחומרי הגלם ה"מיוחדים" יותר מוגבלת ואני מוצאת את עצמי אבודה במחשבות על מה אפשר להכין שהוא לא פסטה ברוטב עגבניות, או, לחילופין, אורז עם תירס מקופסת שימורים ....... בתור מי שנהנתה מאד ממגוון הגבינות וטוב הארץ, אני מוצאת את עצמי חסרת אונים למול הקופסאות היבשות ומגוון הירקות שבני משפחתי לא מוכנים לאכול אז אם יש לך רעיונות אשמח מאד.

בינתיים אשתף אותך בטוויסט מגניב שלמדתי לשדרוג אורז הכי פשוט שיש - במקום המים, מוסיפים חלב קוקוס וממשיכים לבשל רגיל ו.... זהו! ספרו לי איך יצא

ומה אני בעצם עושה פה כל היום?

מכינה קינוחים, מחפשת מיקום לבית הקפה, חושבת על איך הוא ייראה ומה יהיה בו ומביטה בים בעיקר.

דילוג לתוכן