שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

חצי תקופה בברצלונה

חצי תקופה בברצלונה

וואו, האמת, ביזיון, לא כתבנו מרגע שנחתנו, הזמן פה טס בטירוף ובלי ששמנו לב כבר חצינו את קו האמצע. האמת שזה קטע, הארבע שנים ברצף (עם הפסקת שנתיים קורונה באמצע) שאנחנו עושים את זה. לפני כמה זמן חלפה בי מחשבה שהסיפור הזה של החודשיים בחו"ל 10 חודשים בשגרה בארץ, היה יעד שהגיתי לפני שעלינו למטוס בזנזיבר, וכל עוד אין מגיפה עולמית, אנחנו אשכרה עומדים בו. זה מדהים!

שלא תבינו לא נכון, הנסיעות האלה בקיץ אף פעם לא חקוקות בסלע, אנחנו כל שנה מחדש בודקים את ההיתכנות והאם הנסיעה נכונה עבורנו ומתאפשרת לנו כלכלית. הנסיעה הזו והקודמת לה היו מאתגרות עוד יותר כשהבנו את עליות המחירים בעולם כולו שדרשו מאיתנו לחשב כיוון מחדש. אבל גם את זה צלחנו. זה לא קסם, זה פשוט חשוב לנו וזה עושה פלאים למשפחתיות שלנו.

באיזשהו שלב בין כל הנסיעות האלה את קולטת שעוד מונומנט, עוד בניין יפה, עוד שדרה מפורסמת, הכל טוב ויפה, אבל השיחות עם המתבגרת שלך שצצות משום מקום, הצחקוק מהבת שלך לאיזה קטע שרק אתם מבינים, הנינוחות המאוהבת עם בן הזוג שבחרת לחיות אותו, אלו חוויות שאת מקבלת פה בתדירות גבוהה מהרגיל, וזה מה שחשוב, זה מה שהופך את הנסיעות האלו לחוויה שאין לה תחליף.

אני גם חושבת על החוויה שמשתנה משנה לשנה, עם ההתבגרות של הבנות, שהן כבר לא ילדות, ועם ההסתגלות שלנו, כי אנחנו רגועים יותר, מבינים יותר לאן הגענו, כבר יודעים לעשות את זה. כשנחתנו פה והגענו לדירה ששכרנו, הרגשתי מאין שלווה, כאילו הגעתי למקום הרגוע שלי. כי יש משהו בחיים המקבילים מעבר לים, שמשתיק את כל רעשי הרקע, ונותן לך באמת להתרכז במהות של הכל. ואז העבודה פחות מלחיצה, החופש הגדול פחות מעיק, ויש לך את המשפחה שלך, שיצרת בעצמך עם הכוח שבחרת כנגדך, ויש לך את הזמן שלך איתם, כי מי יודע אם שנה הבאה תצליחי להגיע שוב ❤️

רות

דילוג לתוכן