שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

טנריף – מגניב האי הזה!

טנריף – מגניב האי הזה!

אחרי 4 הימים הראשונים שלנו בטנריף, הרגשתי שהגיע הזמן לשתף קצת רשמים ראשוניים, גם מהדרך לכאן וגם מהטיולים הראשונים שלנו באי.

קודם כל – ארוכה וקשה הייתה הדרך לכאן. מאחר והזדקקנו לטיסה עם תאריך חזרה רחוק ובתקציב מוגבל, נאלצנו להתפשר על מסלול שכלל שני קונקשנים – הראשון באיסטנבול והשני במדריד. נקודת אור הייתה שהטיסה כולה מופעלת על ידי חברה אחת לאורך הדרך - טורקיש אירליינס, ככה שכבר בדלפק בישראל קיבלנו כרטיסי עלייה למטוס לכל טיסות ההמשך והמזוודות יפגשו אותנו בתחנה הסופית. בנוסף, הקונקשנים היו אמורים להיות קצרים וממוקדים (שעה באיסטנבול ושעתיים במדריד), מה שהיה נראה מעולה בהתחלה והתברר כמאתגר בפועל.

זוכרים את הסצינה מהסרט "שכחו אותי בבית" בה בני המשפחה מאחרים לשדה התעופה ורצים באמוק עם המזוודות והילדים בשביל להספיק לעלות בזמן למטוס? אז כזה. בנחיתה באיסטנבול הזדחל המטוס באיטיות במשך כ-20 דקות עד שהגיע לנקודת פריקת הנוסעים ואז התברר ששער העלייה למטוס נמצא בקצה השני והמרוחק של השדה! הליכה אינטנסיבית בלי עצירות קפה או שירותים והספקנו להגיע בדיוק בשנייה הנכונה לעלייה למטוס!

יוצאים לדרך
אלו אנחנו, אופטימיים ומלאי מרץ, רגע לפני המראת הטיסה הראשונה

לקראת הנחיתה במדריד אמרנו לעצמנו, טוב, פה יש לנו כבר שעתיים, אין סיבה להיות בלחץ. ואז המטוס נחת, והתחלנו לחפש את השילוט לשער העלייה לטיסה הבאה – כמה "כיף" היה לגלות שהספרדים השקיעו בהערכת זמן ההליכה לכיוון השערים השונים והשער שלנו, שוב, היה המרוחק ביותר עם זמן הליכה משוער של כ-20 דקות!

שוב הליכה אינטנסיבית בשביל להספיק, בזמן שהשלטים לאורך הדרך מהבהבים "קריאה אחרונה". הגענו עייפים וחסרי נשימה לשער רק בשביל לגלות שהטיסה בכלל מתעכבת ולמעשה ה"בורדינג" כלל לא התחיל. כאן כבר הרשינו לעצמנו קפה ומנוחה קצרה, בזמן שהאירופאים המנומסים עמדו במשך 30 דקות בתור ארוך וחיכו לפתיחת שער העלייה למטוס.

לשמחתנו בשתי הטיסות זכינו למטוסים חדישים המצוידים במערכות בידור אישיות שהעסיקו אותנו ואת הבנות היטב.

אחרי שעתיים נוספות של טיסה (במטוס "פשוט" ללא מערכות בידור, למורת רוחן של בנותינו), נחתנו לפנות ערב בטנריף! המזוודות חיכו לנו, גם הרכב ויצאנו לחלק האחרון של הדרך – נסיעה של כשעה וחצי עד הבית ששכרנו באי.

הגענו!

אחרי סיור קצר בבית על ידי המארחת הנחמדה שלנו, התרסקנו אחר כבוד במיטות ונרדמנו כמו אבנים! בבוקר שלמחרת קמנו והתחלנו להתאפס על החיים שלנו לחודש וחצי הקרובים.

הנה כמה דברים מעניינים שהספקנו ללמוד על טנריף

האי נחשב טריטוריה ספרדית לכל דבר ועניין ומרבית אוכלוסיית האי היא ספרדית במקור וזוהי גם השפה הרשמית כאן. האי נכבש לפני כ-500 שנה על ידי הספרדים וילידי המקום נטמעו בצורה מוחלטת בין הספרדים ולא נשאר כמעט כל זכר לדתם או תרבותם, למעשה ניסיונות הנצחה שונים מהשנים האחרונות.

האי הוא מוקד תיירותי אירופאי פופולארי מאוד, בין השאר בקרב הבריטים שמגיעים לכאן בהמוניהם, אבל גם גרמנים, שוודים וצרפתים נהנים להגיע לכאן לבלות את חופשת הקיץ השנתית שלהם, מה שיוצר אווירה רב תרבותית מעניינת באיזורי התיירות המרכזיים, מהמעט שהספקנו לחוות.

במרכזו של האי ניצב לו בגאון הר הגעש "טיידה" שהדעות לגבי רמת הפעילות שלו חלוקות. אם תשאלו את המדענים הוולקניים הספרדים הוא נחשב פעיל עם סיכוי קטן אך קיים להתפרצות (האחרונה הייתה לפני יותר מ-100 שנה), משרד התיירות של טנריף לעומת זאת משוכנע שההר רדום ובטוח (ואנחנו ועוד 3 מיליון תיירים בשנה בממוצע בוחרים להאמין להם כמובן).

למעשה, האי כולו הוא התפתחות של הר הגעש הזה, מה שאומר שהנוף מקושט מכל עבר בסלעי בזלת ובהרבה מהחופים החול שחור לגמרי כיוון שהוא מהול באפר וולקני.

חופים עם חול שחור בטנריף
החול השחור בחופים הוא לא פחות ממהפנט

מזג האוויר באי הוא תופעה בפני עצמו. לפני הנסיעה ביררנו והבנו שמזג האוויר פה אחיד לאורך מרבית השנה ונוח יחסית, נע סביב 25 מעלות בממוצע ובלי הרבה לחות. כשנחתנו בשעת ערב בשדה התעופה הצפוני בסנטה קרוז הופתענו לגלות שקריר ומעונן והתחלנו לחשוש שלא ארזנו מספיק בגדים ארוכים יותר.

ככל שהתקדמנו דרומה מזג האוויר השתפר בהדרגה ובימים שאנחנו כאן בקו החוף השמיים כחולים ובהירים רוב הזמן והשמש חמימה ונעימה. בקו ההרים לעומת זאת, זה נראה כמו חורף תמידי, הפסגות הגבוהות והמורדות הגבוהים אפופים בכל רגע נתון בעננים קודמים ומאיימים, שבשום שלב לא מתקדמים לחוף.

צוקי לוס ג'יגנטס, טנריף
צוקי לוס ג'יגנטס, טנריף

כשניסינו לברר את פשר התופעה הוסבר לנו שהחלק הצפוני של אי הוא זה שסופג את הזרמים, הרוחות וענני הגשם אבל פסגתו הגבוהה של הר טיידה והרכס המשתפל ממנו בולמים את התקדמות מזג האוויר דרומה. למעשה, כיוון שההרים אפופים עננים כבדים, המים נספגים ישירות בצמחים  ובאדמה ומשם ממשיכים למי התהום. עד כדי כך שטנריף נהנית מעודף מים ומייצאת את העודפים לאיים השכנים.

אחד הלקחים החשובים שדאגנו ליישם כאן הוא שרצוי שהטיסות למסע מסוג זה יהיו לקראת סוף השבוע, בייחוד לאור העובדה שאנחנו לא בחופשה (כלומר לא באופן מלא). גם אני וגם רות ממשיכים לעבוד גם מכאן, והגעה למקום חדש ולא מוכר בסוף השבוע מאפשרת לנו נחיתה רכה יותר וזמן התאפסות מספק לפני שמתחילים לבסס את השגרה לתקופה הקרובה.

בהתאם, האתגר בשבוע הקרוב יהיה לבסס את שגרת היום שלנו, בה גם אני וגם רות מצליחים לעבוד בהספק מתקבל על הדעת מצד אחד, והבנות שלנו לא מטפסות על הקירות מרוב שיעמום, כי הרי לא בשביל זה "גררנו" אותן לקצה השני של העולם.

הבנות בחוף פלאיה דה לאס אמריקס
מתרגלים לשגרה חדשה

בשבוע הקרוב נתמודד עם האתגר הזה באופן ישיר, ובינתיים הספקנו כבר לראות לא מעט וליהנות די הרבה.

עדכונים נוספים בקרוב

דילוג לתוכן