שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

סוף שבוע ראשון בסיציליה

סוף שבוע ראשון בסיציליה

אני חושבת שתמיד יהיה קשה להתרגל לזה. רגע אחד אנחנו בבית שלנו בישראל, ובמעבר חד מאוחר יותר באותו יום (או ביום שלמחרת) אנחנו כבר בארץ אחרת, בבית אחר ויש לנו חודשיים שלמים לפנינו לחקור ולגלות את המקום. אנחנו משתדלים לתזמן את המעברים סביב סופי שבוע על מנת שלא להיות בלחץ בענייני עבודה וכך נוצר המצב שיש לנו מייד עם הנחיתה סוף שבוע שלם גם להסתגל ולהתאקלם וגם להתחיל לחקור ולטייל ביעד הקיץ שלנו.

אז כמובן שגם בסיציליה, את היום הראשון לאחר הנחיתה השקענו בעיקר בקניות והכרת הסביבה הקרובה, אבל בסוף השבוע שלאחריו נכנסו כבר ישר לעניינים ויצאנו לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה!

סירקוזה ואורטיג'ה
הבוקר השני שלנו באי, עדיין לא לגמרי מאופסים, התחלנו לנסוע מזרחה לכיוון העיר SIRACUSA. מזל שהתחתנתי עם בחור יסודי שקורא על המקומות אליהם אנחנו הולכים, כך גילינו שיש אי שמחובר בגשר קטן לעיר והוא בעצם האטרקציה המעניינת - האי אורטיג'ה. אז הגענו ישירות לאי, החננו את הרכב ויצאנו לסיור רגלי של 3 שעות בעיר המיוחדת.

איכשהו הצלחנו להגיע כששמש הצהריים הייתה במלוא חוזקתה באחד מימי החמסין המוגזמים של השנה (אל תנסו את זה בבית!). בעזרת כובע וכמויות מים שרדנו כדי לספר ???? ישר בכניסה מצאנו שוק איכרים כייפי, מלא בפירות טריים, מיני אגוזים ומתוקים ייחודיים. גולת הכותרת הייתה ללא ספק אוכל הרחוב המקומי – איש מבוגר שספק צולה ספק מטגן טבעות קלאמרי פריכות וסרדינים קטנטנים. ללא ספק – אחד הטעימים שיצא לי לאכול!

העיר ממש יפה ומעניינת, כיף פשוט להסתובב בה ולהיכנס לחנויות המיוחדות. יש גם הרבה מוזיאונים ואתרי מורשת, אבל אנחנו פחות בקטע, יחד עם זאת כדאי לציין שהאי הקטן הזה הוא מקום הולדתו של ארכימדס, המתמטיקאי היווני הנודע (ההוא שצעק "אאוריקה" אחרי התגלות מדעית שהייתה לו באמבטיה ועל פי האגדה קפץ עירום והחל לצעוק את תגליתו ברחבי העיר). לקראת הסוף הגענו לקצה קצהו של האי הקטן שמחובר לאי הגדול ופגשנו במבצר עתיק ששימש בעת העתיקה להגנה על העיר. למרות התשישות והחום נכנסנו ולא הצטערנו.

את היום סיימנו בחוף הים, כמו שאני עונה לכל מי ששואל למה אנחנו מתעקשים על איים – מה שטוב באי הוא שתמיד יש חוף איפשהו! האמת שהחופים של סיציליה צריכים פוסט שלהם בפני עצמם, יש כל כך הרבה חופים מעניינים ויפים ואני אפילו לא בטוחה שנספיק להגיע לכולם. לפוסט הזה אסתפק ואגיד שהיינו בדרכנו לחוף של סאן-לורנצו, אבל שלט קטן בדרך משך את תשומת ליבנו וכך מצאנו את עצמנו בחוף של נוטו - Lido di Noto, ומה אגיד ומה אומר, למי הים התיכון יש מראה שונה מהצד השני שלהם ????

מילה קטנה על החופים כי זה באמת קטע מעניין פה. הרוב הגדול של הערים הגדולות אינן סמוכות לחוף, לפחות לא בחלק הדרום מזרחי של האי. רגוזה, מודיקה, נוטו ואחרות - הן פנימיות יותר ויחד עם זאת לכל אחת מהן יש חוף שנושא את שמן ומעין פרבר שלא לגמרי ברור לנו אם הוא יישות עירונית אחרת או שכונה מרוחקת שהוא איזור החוף. כך למשל לרגוזה יש את Marina di Ragusa, למודיקה את יש Marina di Modica, לנוטו יש את Lido di Noto  וכדומה, ורק בשביל לסבר את האוזן, מבחינת המרחקים, זה בערך כמו שלחוף גורדון בתל אביב יקראו "המרינה של פתח תקווה". קטע כזה, אבל ככה הסיציליאנים חיים ומי אנחנו שנתווכח.

מודיקה - Modica
הכל התחיל מהעיכוב בטיסה. לסיציליה בחרנו להגיע בטיסת אלאיטליה, עם קונקשן ברומא. ההמראה מישראל התעכבה, אז הלכתי לברר עם הדיילות האם נגיע בזמן לקונקשן (אחרי שהובטח לי שיש די והותר זמן, מה שלא קרה ופספסנו את טיסת ההמשך, אבל זה פחות רלוונטי לסיפורנו). אז שאלה הדיילת לאן אנחנו מגיעים בסיציליה, עניתי לה שלעיר רגוזה ואז היא אמרה לי "אתם חייבים ללכת לעיר שלי! היא ממש קרובה ויש שם שוקולד טעים!" העיר נקראת Modica. אותו בחור יסודי איתו התחתנתי, ההוא מהסיפור הקודם, ישב על האינטרנט וגילה שבעיירה מודיקה שבדרום מזרח סיציליה מכינים שוקולד לפי המתכון העתיק של האצטקים. כלומר, הוספת הסוכר למסת הקקאו מתבצעת כשהשוקולד בטמפרטורה של 45 מעלות, כלומר, הסוכר לא נמס והשוקולד מקבל מרקם גרגרי וייחודי. בעשר בבוקר למחרת כבר החננו את הרכב בכניסה לעיר, מוכנים ומזומנים לטעום שוקולדים!

בעיירה ישנם כ- 40 (!) יצרני שוקולד, חלקם קיימים יותר מ-200 שנים וחלקם חדשים יותר. בכל חנות שנייה מוכרים שוקולד של יצרן אחר, ובמרכז כל חנות מוגשים הטעמים הטובים ביותר שלהם כדי שנוכל לטעום. כמובן שגם בחנות העשירית שנכנסים אליה בעל או בעלת הבית מייד פוצחים בהתרגשות בסיפורו של השוקולד הייחודי, ולמרות ששמענו אותו כבר אינספור פעמים הנהנו בחיוך ובסבלנות - הרי על השוקולד ואופן הכנתו כל גאוותם ומי אנחנו שנפריע?

כבר בהתחלה הבנו שצריך פה אסטרטגיה, כדי שלא נצטרך לבחור, החלטנו שבכל חנות נקנה שתי חפיסות מהטעמים הטובים ביותר! טוב..... אמרנו שוקולד, אבל היה גם נוגט, וקפה וגלידה ...... אז בואו נאמר שזה לא היה היום הכי כלכלי שלנו בטיול ????

זה המקום לציין שלפני כל השוקולד לקחנו סיור מודרך ברכבת עירונית כדי לשמוע קצת הסברים היסטוריים על העיר העתיקה (פה אור יוכל להשלים את החסר, אני אמונה על השוקולד ????).

כמה מילים על מודיקה ועל האיזור כולו - עמק נוטו - Val Di Noto
בינואר 1693 רעידת אדמה קשוחה במיוחד החריבה חלק נרחב מדרום מזרח האי. בתים התפרקו וקרסו וערים שלמות נחרבו כמעט לגמרי. העיר מודיקה מצטרפת לרגוזה (בה אנחנו שוהים), העיר נוטו עצמה, קלטג'ירונה (עליה נספר בהזדמנות אחרת) קטניה ועוד כמה ערים באיזור, כולן נחרבו באותה רעידת אדמה וכולן שוקמו בסגנון אדריכלי הנקרא "הבארוק המאוחר" ובמלאכת התכנון והשיקום היו מעורבים טובי האדריכלים האירופאים של התקופה. סגנון הבנייה והעיצוב האדריכלי, כמו גם היקף פרויקט השיקום ביחס לזמנו זיכו את כל אותן ערים בתואר "אתר מורשת עולמי" מטעם אונסק"ו. גם אם אינכם חובבי אדריכלות או מתמצאים בסגנון קל לזהות את המכנה המשותף בין הערים וליהנות מיופיין בזמן סיור ברחובות.

הבארוק הסיצילאני

ועכשיו אפשר להמשיך בסיפורי השוקולד
עלינו למוזיאון השוקולד שסיפר על הגעת פולי הקקאו לסיציליה ביחד עם הספרדים ועל אופן הכנת השוקולד לפי המתכון של האצטקים, ואפילו הייתה שם האבן המיוחדת שאותה חיממו מתחת והיו טוחנים ידנית את פולי הקקאו (!). בנוסף היו שם חפיסות שוקולד מכל העולם, מדליות, ציורים ופסלים עשויים כולם משוקולד וחדר גדול שבו מפת איטליה רבתי עשויה, איך לא, גם משוקולד.
אחרי שהחכמנו יצאנו לסיור הארוך והמפרך בין חנויות השוקולד השונות, אין מה לעשות, קונדיטורית צריכה למלא את חובותייה המקצועיות!

את הסיור בעיר השוקולד סגרנו עם סיור במעבדת השוקולד החדישה של ה"ממתקייה" העתיקה בעיר – Antica Dolceria Bonajuto – מדריכה רהוטה ביותר הסבירה על כל תהליך הכנת השוקולד. אחרי שנים של הכנת פרלינים והכרת שוקולדים מהמותגים הגדולים והטובים בעולם, היה פשוט מעניין בטירוף לראות ייצור שוקולד שנעשה באותו אופן כמו לפני מאות שנים! הראו לנו את התהליך המלא של הכנת שוקולד מפול הקקאו הגולמי ועד לשוקולד עצמו, מה שנקרא בשפה המקצועית BEAN TO BAR. טעמנו על השוקולד בכל שלבי הכנתו – היה סיור פשוט מהפנט!

בסוף הסיור פינקו בליקר שוקולד צ'ילי חזק וממכר במיוחד (כבר יש לנו שני בקבוקים שלו.... סליחה, אחד וחצי ???? ) ובמגש מתוקים טיפוסיים לסיציליה – אמפנדה מתוקה עם בשר (!) ושוקולד (עליה ארחיב בהמשך), נוגט שקדים, מרציפן בסגנון הקסטה הסיציליאנית וקליפות תפוז מסוכרות. את הסיור והרכישות קינחנו עם קנולי ריקוטה מסורתי מ-ע-ו-ל-ה!!!! אני כבר מחפשת מתכונים מקוריים להכנה בבית ????

קנולי משובח בסיציליה

רות.

דילוג לתוכן