שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

צריך גם להוקיר תודה על מה שטוב
השקיעה אצל ג'רי

צריך גם להוקיר תודה על מה שטוב

מאז שהשקנו את הבלוג קיבלנו המון פידבקים מפרגנים וזה מרגש מאוד, אבל בכמה מהם בלטה לי איזושהי נקודה שגרמה לי לעצור רגע ולחשוב. בין השורות, מתיאור הימים הראשונים שלנו כאן ומה שעבר עלינו בינתיים, אפשר לטעות ולחשוב שסבלנו ממש כאן ובאמת בקריאה נוספת של הפוסטים אני יכול להבין שהרושם שנוצר הוא של חווייה קשה ומחשלת, וזה נכון, אבל חלקית. כי יש גם המון טוב שקורה לנו כאן, וכדאי לדבר גם עליו. אני אחלק את הפוסט הזה לכמה חלקים והמטרה שלי כאן היא לתאר את כל מה שטוב לנו כאן בינתיים ולהוקיר תודה על כך.

הנופים והשקיעות

עוצרי נשימה, כמו בתמונות. אין דרך אחרת לתאר הזה. ים בתולי בגווני כחול וטורקיז, חול רך ולבן, הרבה ירוק בעיניים, ספינות הדייגים שמקשטות את החופים ואת הים, ממש כמו בפרסומים. בכל סיבוב בכפר, בכל מבט קצר לחוף, נשקפים להם הנופים המוכרים לנו מתמונות התיירות והפרסום של זנזיבר, ותענוג אמיתי לגלות שהמציאות חזקה מכל דמיון.

והשקיעות... איזה שקיעות - פה כבר עדיף לתת לתמונות לדבר.

השקיעה אצל ג'רי

הים

הים של זנזיבר קסום בעיני. גווני טורקיז שונים לצד כחול עמוק מקשטים מים נקיים ושלווים. גם טמפרטורת המים נעימה, והמים נטולי מדוזות. ואם זה לא מספיק, ישנה תופעת הגאות והשפל המוכרת כאן באזור, בה בזמן השפל הים נסוג למרחק של כ-100 מטרים כאן בצפון האי, ומרחק של כמה מאות מטרים בחופים אחרים. בזמן הגאות המסעדות תלויות להן מעל הגלים, ובזמן השפל החוף נגלה לעיננו רחב ומזמין. גם קצב התנועה של הים כאן שונה ממה שאנחנו רגילים לראות. מצד אחד, זרימת הים כאן היא לאורך החוף ולא לכיוונו, כך שהים נראה כמו נהר ענק שזורם כל הזמן, ומצד שני הגלים נעים לכיוון החוף, כך שכשנכנסים לים הוא מטלטל אותך בעדינות.

שיר ואופז

שיר ואופז מיכאל הם זוג ישראלים המתגוררים כאן. אופז נמצא בזנזיבר קרוב ל-12 שנים כמחצית מתוכן מחזיק בבעלותו מועדון צלילה שנחשב לאחד הטובים והמוצלחים באזור - Divine Diving - שכדאי מאוד להכיר, ובשנה האחרונה הרחיב את פעילותו העסקית ופתח בר על החוף – הצ'ולוס בר – שבו גם נערך בימים אלו הפיילוט של הקונדיטוריה. שיר הצטרפה אליו לפני כשנתיים ומאז הם חיים כאן יחד.

את שיר הכירה רות דרך קבוצת נשים בפייסבוק ומשם התגלגל הרעיון. כאשר הגיעו לישראל באפריל האחרון (2017) להתחתן, ניצלנו כולנו את ההזדמנות להיפגש, להכיר ולהעמיק את השיח על נושא הגעתנו לזנזיבר ופתיחת בית הקפה. כבר במפגשים האלו נוצרה שפה משותפת והבנה של חזון דומה בין הצדדים, מה שבעצם עזר לגבש את ההחלטה הסופית לנסוע.

זכינו לפגוש זוג אנשים מקסימים, אדיבים ונדיבים ששיתפו אותנו בצורה פתוחה וכנה בכל מה שטוב כאן, וגם במה שפחות, ולמעשה היו חלק בלתי נפרד מיציאתנו לדרך. עוד טרם הגעתנו דאגו שיר ואופז למצוא לנו בית פנוי להשכרה שיתאים לצרכים של משפחה בת 4 נפשות והיו זמינים לאינספור השאלות שהיו לנו בהכנות האחרונות לקראת הנסיעה

מייד עם הגיענו לזנזיבר, עייפים ומותשים מההכנות והאריזה, שלא לדבר על 15 שעות בטיסות ובדרכים בדרך לכאן, דאגו שנהג מונית חביב ואמין יחכה לנו בשדה התעופה ויביא אותנו ישירות לצ'ולוס – שם חיכו לנו בזרועות פתוחות ובירה קרה.

בימים הראשונים הם היו כאן בשבילנו, בעצות, טיפים (כמו איך לחבר מכשיר חשמלי ישראלי לשקע זנזיברי), עזרה בתקשורת מקומית, בין אם זה להזמין מונית, לתקשר עם בעל הבית או להמליץ לנו איפה כדאי לקנות ירקות ואיפה משיגים מפצל לחשמל.

גם עכשיו הם כאן, ממשיכים ללוות לייעץ ולעזור בכל מה שצריך וזה לא מובן מאליו בכלל!
זה הזדמנות נוספת להודות להם על כל העזרה והתמיכה ????

למקרה שלא נתקלתם עדיין בפוסטים הרבים שלנו בפייסבוק, זה הזמן להכיר קרוב את הצ'ולוס - בר מסעדה מקסים בבעלותם של שיר ואופז בו מתקיים בימים אלו ממש פיילוט הקונדיטוריה שלנו. בימים אלו ממש הושק תפריט הקינוחים הרשמי והתגובות של האוכלים במקום מהללות.

לחצו כאן ותגיעו לעמוד הפייסבוק של הצ'ולוס, ואם אתם במקרה בזנזיבר בחוף הצפוני, פשוט חובה להגיע לכאן לארוחה טובה, בירה קרה, ולא פחות חשוב - למסיבה המטריפה שנערכת כאן מדי יום חמישי בערב!

האנשים

אז חוץ משיר ואופז הנהדרים, הספקנו להכיר כבר לא מעט אנשים כאן באזור. בתור יעד אקזוטי ויפה הוא מושך אליו אנשים מכל קצוות תבל שבאים לכאן למטרה דומה – לחיות חיים פשוטים ושמחים של הגשמה. וכאן זכינו להכיר קהילה מופלאה בינלאומית של זרים המתגוררים בזנזיבר, ביניהם סימון הדרום אפריקאית, המתגוררת כאן מזה 4 שנים ומנהלת את בית הספר הבינלאומי אליו הולכות הבנות, ובעלה סקוט שהוא מדריך דיג. הכרנו גם את אוסקר הספרדי, השותף של אופז במועדון הצלילה ואשתו לורה האירית שעובדת בצלב האדום. בזמן שאוסקר עובד כאן במועדון, לורה חורשת את מזרח אפריקה, מבלה זמן רב בקניה, ומגיחה לזנזיבר למנוחה ומפגש עם בן זוגה. הכרנו את כרמל, מדריכת צלילה ישראלית העובדת כפרילנסרית במועדון הצלילה של אופז ואת רפאל, ישראלי נוסף המנהל אותו.

פגשנו גם את מגי, מורה נוספת בבית הספר של הבנות, ספרדייה במקור, שהיא ובעלה הצרפתי, יחד עם שתי בנותיהם, גרים על יאכטה איתה הם משוטטים בעולם ב-6 השנים האחרונות. מגי ובעלה הגיעו לזנזיבר לפני 3 שבועות בלבד וכשהגענו זה היה נראה כאילו הם כאן כבר שנים. זכינו להכיר גם את פאוזייה, בריטית ממוצא אפריקאי המסתובבת שנים בעולם בתור מורה, מתנדבת וגם מורה ליוגה שמגיעה לכאן לגיחות קצרות והולכת ללמד יוגה בבית הספר של הבנות.

וכמובן את ג'רי הדרום האפריקאי ואשתו סבינה הספרדייה, שהבר שלהם "הג'ריז" מארח את כל התושבים הזרים באזור מדי ראשון אחר הצהריים למסיבת שקיעה באווירה מדהימה עם תבשילי קדרה נהדרים, בירה בוטיק שג'רי מייבא באופן אישי מספרד ומביא לכאן ודיג'יי שנותן בראש עם מוזיקת צ'ילאאוט מרגיעה ונעימה אל מול הים עוצר הנשימה.

לכל האנשים האלו מכנה משותף, שאנחנו גאים מאוד שעכשיו הוא משותף גם לנו. אלו אנשים שהלב שלהם הוביל אותם למקום הנכון עבורם, בלי מגבלות גיאוגרפיות ואחרות. אנשים שעושים את מה שהם אוהבים, במקום שבו הם מסוגלים ורוצים לעשות את זה ונהנים מכל רגע, למרות הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך.

הבית

לפני הנסיעה היו לנו חששות רבים לגבי סידור המגורים שיצפה לנו כאן, פשוט כי לא ידענו למה לצפות. שיר ואופז תיארו איך נראים הבתים ואיך החיים פה, אבל בכל זאת היה קשה לדמיין את זה באמת. בעת חיפוש הדירות הגדילה שיר לעשות וכאשר הגיעה לבית הזה שבו אנו מתגוררים כעת עשתה לנו סיור מצולם בוידאו ברחבי הבית שעזר לנו לראשונה לראות בעיניים מה מחכה לנו כאן.

כאשר הגענו לבית חיכה כאן הבעלים יחד עם כמה מילדיו לקבל את פנינו. בחור מקומי בשם זובה, אדם לבבי ונעים אשר עשה לנו סיור מקיף בבית המתוחזק ברמה גבוהה והסביר לנו כיצד לתפעל אותו כהלכה – איפה החשמל, ואיפה המים ודוד המים החמים וכל מה שצריך לדעת.

גם כאשר התמודדנו עם בעיית החשמל בימים הראשונים, ועל אף שזה לא היה באשמתו או באחריותו האישית אלא בעיית תשתית אזורית, הוא היה איתנו בקשר רציף לאורך כל הזמן, בדק, עדכן ודאג יחד איתנו עד שהבעיה סודרה – כלל לא מובן מאליו! גם כאשר נתקלתי בקושי לתפעל את משאבת המים של הבית כאשר חזר החשמל הוא לא התעצל והגיע במהירות להסביר ולוודא שהכל כשורה.

כאשר נכנסנו ידענו ששער הכניסה לחצר הבית קצת חלוד וקשה לפתיחה, הוא דאג לתקן אותו מייד כאשר הגענו, וכמה ימים לאחר מכן הופיעו לפתע זוג פועלים צעירים שלקחו את מידות השער ועדכנו אותי שזובה דואג בימים אלו להחליף אותו בשער תקין.

בחיי שלאורך למעלה מ-10 שנים של מגורים בשכירויות שונות, גם בישראל נדיר למצוא בעל בית שלוקח אחריות בצורה כזו, זמין ומגיב במהירות לכל צורך והכל באדיבות ובחיוך!

בית הספר של הבנות

כמה ימים לאחר שנחתנו כאן, התחילו בנותינו תמר וקרן ללכת לבית הספר הבינלאומי KINS שנמצא בחוף המזרחי, בכפר Kiwengwa. מדובר במסגרת קטנה ואינטימית המשלבת ילדים מקומיים עם ילדים מכל קצוות תבל, שהוריהם עובדים כאן במסגרות שונות.

מדובר בבית ספר קטן, כ-30 ילדים סה"כ בגילאים הנעים משנתיים ועד 12 לכל היותר, המחולק ל-4 כיתות, כל שבכל כיתה מרוכזות שתי שכבות גיל ומספר הילדים אינו עולה על 10. לכל כיתה 2-3 מורים, כך שהיחס הוא אישי ביותר ושם דגש על התפתחות והתקדמות כל אחד מהילדים בקצב המתאים לו, כך שגם ילדים חדשים שאינם דוברים אנגלית כלל, בדיוק כמו הבנות שלנו, מקבלות את מלוא תשומת הלב הנדרשת להן על מנת להשתלב בהצלחה.

הבנות לומדות אנגלית, נחשפות לתרבויות שונות, לאנשים שונים ולאינספור חוויות מהנות, עם צוות מורים מעולה. לשמחתנו הן השתלבו בבית הספר במהירות מפתיעה, ולאחר שלושה ימים כבר הלכו בלעדינו ליום שלם ומאז הולכות מדי יום בהנאה ושמחה גדולה.

גם אם ההרפתקה הקטנה שלנו תסתיים בסופו של דבר בתום 2 חודשי הנסיון שהקצבנו לה, החוויות שהבנות ירכשו כאן בתקופה הזו ילוו אותן כנראה לכל החיים!

קרן ביום הראשון בבית הספר

תמר ביום הראשון בבית הספר

אחרון והכי חשוב – המשפחה

אם יש משהו שאנחנו זוכים לו כאן הרבה יותר מאשר בחיינו הקודמים בארץ, זה זמן משפחתי משותף. בהיעדר הסחות דעת אחרות, אנו מבלים זמן רב יותר משמעותית כמשפחה ביחד. בים, בבילוי משותף בשבת בצהריים, בטיול לשוק הדגים שבמעלה החוף וגם סתם באחר צהריים משפחתי בצ'ולוס או בבית.

במיוחד עבורי, שבשל עבודתי בתל אביב לאורך 5 שנים נעדרתי מהבית מדי יום שעות ארוכות זו הזדמנות מבורכת לחוות את הבנות שלי לאורך הרבה יותר שעות ביום, לשוחח איתן, לשחק איתן ולקחת חלק פעיל ומשמעותי יותר בחייהן.

אני מודה שזה גם סוג של אתגר עבורי, אלו שעות ביום שלא הן ולא אני רגילים לבלות יחד, אבל אנחנו מוצאים עם הזמן את הדרך לבלות את זמן האיכות הזה בצורה מהנה ומעשירה לכולם.

עושים שיעורי בית

 

 

אבא וקרן עושים שטויות בים

יש עוד הרבה טוב כאן, ואני בטוח ששכחתי כמה דברים, אבל לאחר שלושה שבועות במקום אני יכול להגיד שזכינו לחווייה מגבשת, מעשירה בצורה בלתי רגילה ומהנה מאוד. וגם אם בסוף הקיץ נחליט שלא נישאר כאן לתקופה ארוכה אלא נסכם את הפרק הזה בחיינו, אני יודע שזכינו לחוות כאן כמה דברים שלא היינו רואים, עושים או חווים בשום מקום אחר. על אף האתגרים והקשיים, אלו שהיו ואלו שעוד יגיעו, אני לא מצטער לרגע שעשינו את זה, שהגענו את זה ושהתמודדנו עם זה, כל אחד מאיתנו לחוד וכולנו יחד כמשפחה, ואני בטוח שנצא מכאן מחושלים ומגובשים, אנשים טובים יותר ממה שהיינו לפני שהגענו.

אור

דילוג לתוכן