שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

שבועיים ברומא

שבועיים ברומא

וואו, לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו. עשינו כל כך הרבה ועדיין כאילו לא עשינו כלום!

לכל מי שהיה מוטרד מזה שנשתעמם אחרי שבועיים, יש מצב שלא נמצה גם אחרי חודשיים 🤭

מרגישה שזה קצת מיותר לספר לכם על כל המקומות, הרי אם יש עיר שלא חסר עליה מידע מגוון מכל כיוון אפשרי, זו רומא. 

כשהגענו, ההרגשה הייתה שיש מלא מה לראות ומלא מה לעשות ואנחנו חייבים אסטרטגיה, כי בכל זאת, צריך גם לעבוד בין לבין. אז החלטנו על יומיים בשבוע של סיבובים ממוקדים וסופי שבוע של טיול רגלי רציני. מפה לשם, כל אחר צהריים קליל נמשך לפחות 5 שעות, כי לא משנה לאן הגעת, תמיד יש עוד סמטה מעניינת או עוד חנות מיוחדת. גם את סופי השבוע אנחנו מסיימים מאושרים ומותשים לחלוטין כי הכל כל כך מעניין ומזמין.

ההרגשה הזו של לטרוף את העיר, לטעום מהכל (ווואו הכל כל כך טעים!), לראות הכל, להרגיש הכל, מגיעה לדעתי ממקום אחר. רומא מהממת, כן? אבל לא שם הנקודה. אלה אנחנו. אנחנו שנמנע מאיתנו משהו כל כך עמוק וחשוב, שיש מין תחושת לחץ כזו של "מה אם שוב נקבל ברקס?" אז כדאי לנצל עכשיו.

אבל אחרי שבועיים מטורפים, הבנו גם שכדאי קצת להאט, שלא נתעלף מעודף צעדים ועודף טירמיסו 🤣 סתם צוחקת, אין דבר כזה עודף טירמיסו 😉

לימודי כלכלה ברחובות רומא

עוד שתיים שמרגישות מוצפות מעודף השפע והעניין הן הבנות שלנו. אמנם בשלוש השנים שחלפו אני רק החלפתי קידומת, הן לעומת זאת, עשו קפיצת גדילה משמעותית. הפכו מילדות רכות שמבלות את החופש הגדול במדינה אחרת, לנערות צעירות שמעבירות את הקיץ ברומא. וכל סמטה וכל חנות היא עולם חדש ומנצנץ, והן רוצות, הכל!

כמות ה"אמא תקני לי" ששמעתי בשבוע הראשון שוות ערך לשנה שלמה שבה אולי שמעתי את הביטוי הזה. והאמת, קשה להאשים אותן, הכל יפה, הכל מגניב, הכל מעניין, גם אני רוצה הכל ואם לא הייתי אישה בגילי (שהוא לא רלוונטי כרגע 😉 ) עם אחריות של בית ומשפחה שמבינה שלצד החוויה המטורפת יש גם חיים שצריכים לחזור אליהם, גם אני הייתי רוצה הכל.

קרן ותמר מנווטות ברחובות רומא

אז מה עושים?

מלמדים.

אני למדתי חינוך כלכלי כשהייתי ילדה. לא עם עם לוח וגיר, אלא עם שני הורים שהסבירו לי שיש X כסף ל-Y הוצאות, את רק צריכה להחליט מה חשוב לך יותר; המסטיק השבועי בקיוסק או הבובה שבשבילה תוותרי על מסטיק במשך 4 שבועות. לא בטוחה שזה היה מסטיק, יש מצב יותר לכיוון החטיף שוקולד, אבל הבנתם את הרעיון.

מה שלמדתי כילדה, נתן לי את הכלים להתנהל באופן חופשי ועצמאי לחלוטין מרגע שיצאתי מחסות הוריי. וזה משהו שראיתי יותר מידי אנשים מסביבי לומדים, אם בכלל, רק בגיל מבוגר מידי ונכנסים לחובות מיותרים שאין איך לצאת מהן. 

בסך הכל זה די פשוט. בעיניים של הילדות שלנו יש לנו כסף בלתי מוגבל. יש סיפור שרץ במשפחה שלנו ונהיה מור"ק של ממש שבו אחותי מבלה עם דודה שלנו בתל אביב ומבקשת ממנה לקנות לה משהו. דודה שלי עונה לה שנגמר לה הכסף ואחותי עונה לה בנונשלנטיות "פשוט תוציאי עוד כסף מהקיר".

מה שחשוב לנו מאד להנחיל לבנות שלנו שהתנהלות עם כסף היא נושא שיש לתת עליו את הדעת. זה לא 'רק 5 יורו' ולא 'חד פעמי'. הכסף הוא לא משאב אינסופי (לא אצלנו לפחות), אנחנו עובדים קשה בשבילו ולפני שמוציאים כסף על משהו יש תהליך של בחירה, מודעת יותר או פחות. 

את מחליטה על מה את מוציאה את הכסף שלך, ודבר אחד יבוא בהכרח על חשבון משהו אחר השאלה מה יותר חשוב לך. 

אני מעדיפה לתת להן סכום כסף בתחילת השבוע ולתת להן את החופש להוציא על מה שיבחרו, מאשר לבחור עבורן מה ראוי. בפעם הראשונה הן ייקנו כל מיני פיצ'יפקעס מיותרים ביורו ואז יגיעו לסוף השבוע ויבחינו במשהו ממש מיוחד, אבל כבר לא יהיה להן. אז הן מגיעות אליי, עם פרצוף מתחנחן וחיוך מתוק ו"אמא תקני לי" "זה ממש מיוחד", "לי אין מספיק בשביל זה" או החדש ביותר "אני לא יכולה להרשות לעצמי". אז היא מבינה שאם השבוע תחסוך את הכסף ותחבר אותו לכסף של שבוע הבא, היא דווקא תוכל להרשות לעצמה את מה שרצתה. 

ואז היא לומדת, היא לומדת שכמו שלה יש סכום כסף מוגבל שהיא צריכה לבחור על מה להוציא אותו, או לחילופין, לחסוך אותו, כך גם להוריה יש סכום כסף מוגבל, ואי אפשר לקנות הכל.

וזה עובד.

במיוחד בעיר המופלאה הזו שכל חנות בה מפתה יותר מהשניה, דווקא בתוך כל השפע המופלא הזה הן לומדות ומתפתחות ולומדות דברים על העולם הגדול.

אותי זה משמח 🙂

שיהיה שבוע מופלא,

רות

דילוג לתוכן