שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

שלושה דברים טובים ביום
קופצות לבריכה

שלושה דברים טובים ביום

קשה להסביר עד כמה השהייה הקיץ בטנריף שונה מהחוויה שהייתה לנו בזנזיבר. אני מתנצל מראש, אנחנו מזכירים את זנזיבר הרבה, כנראה בגלל שזה הבסיס היחידי שיש לנו להשוואה לחווייה דומה. אבל בכל זאת, יש כמה הבדלים מהותיים. לזנזיבר נסענו, לפחות בהתחלה "בכיוון אחד". היה משהו שרצינו לעשות שם, או לנסות לעשות, לא ידענו לאן הדרך תיקח אותנו, לא ידענו אם נחזור לארץ ומתי (מתי זה יותר מדויק, כי לביקורים היינו מגיעים בכל מקרה). השהייה שם הייתה, פוטנציאלית, ללא תאריך סיום מוגדר וכל ההתארגנות הייתה בהתאם.

הביקור בטנריף לעומת זאת, יש לו תאריך התחלה וגם תאריך סיום. הדירה שלנו בארץ מחכה לנו (ומארחת בינתיים דיירים נחמדים), גם העבודה ומקורות הפרנסה, גם בית הספר של הבנות. ובכלל, טנריף זה לא אפריקה, אלא אירופה לכל דבר ועניין מבחינת תשתיות, אטרקציות וגם, איך אפשר בלי, עלויות.

אנחנו משתדלים ככל יכולתנו להפיק את המירב מהשהייה כאן. אני אמנם עובד (לא במשרה מלאה, אבל לא רחוק מזה), גם רות עובדת במרץ על הפעילות הדיגיטלית שלה. הצלחנו לבסס שגרת יום די מוצלחת בימות השבוע, ואת סופי השבוע אנחנו ממלאים בטיולים וחקירת האי לאורכו ולרוחבו.

חוויות נהדרות עוברות עלינו כאן ויש הרבה על מה לשמוח וממה ליהנות. וזו הנקודה להתחבר מחדש לכותרת הפוסט – שלושה דברים טובים ביום.

הכרת תודה

כבר לפני כמה זמן שמנו לב שלביתנו הגדולה, תמר, יש פרספקטיבה על התרחשויות שונות בחיים שבעיננו יכולה להיות בעייתית. יש לה נטייה, לפעמים, לא תמיד, לראות את חצי הכוס הריקה בסיטואציות שונות. לשים לב לדברים שהיא מפסידה או מפספסת יותר מאשר הדברים שהיא חווה ומרוויחה, לשים לב למה אחרים סביבה מקבלים בשונה ממנה. זה גורם לה לעיתים קרובות לאכזבות ומורת רוח, גם כשלכאורה בראייה מבחוץ אין לכך כל סיבה.

זה יכול להיות בדברים קטנים כמו שבקבוק המיץ שהיא הזמינה במסעדה קטן יותר מהבקבוק של אחותה. זה יכול להיות כי החלטנו ללכת לטייל במקום ללכת לים או לבריכה, או באופן כללי, כשדברים לא מסתדרים בצורה מדויקת כפי שהיא ראתה אותם בראש.

זה מאוד אנושי ואם להודות על האמת אני חושב שזה משהו שהיא קיבלה ממני בתקופות אחרות בחיים בהם היה לי קושי לראות את הטוב על כל גווניו ולהוקיר תודה על הדברים הטובים שיש לי בחיים, או שזה תכונה אישית שלה שלא קשורה אלי בכלל. אני לא יודע בדיוק מה המקור וזה גם לא משנה, אבל אם אני מסכם את זה בשתי מילים, הקושי פה הוא בהכרת תודה. לא לי ולרות, אלא באופן כללי – לדברים הטובים שכן קורים לה, לדברים הטובים שהיא כן מקבלת, בין אם זה חוויות או דברים חומריים יותר כמו צעצוע, ממתק או פשוט ללכת לבריכה כשהיא מבקשת.

עכשיו תכל'ס, אף אחד מאיתנו לא "זן מאסטר" בהכרת תודה, לכל אחד מאיתנו יש את הנטייה הזו, מי יותר ומי פחות, לפעמים תחושה מוטעית של אכזבה, לדעתי לפחות, מעוורת אותנו הרבה פעמים מלראות את המציאות נכוחה וליהנות מדברים טובים שדווקא כן קורים לנו, שחלק לא מבוטל מהם לרוב הם קטנים ובנאליים אבל מאוד מאוד חשובים.

באופן כללי, אני חושב שהכרת תודה היא ערך חשוב. אני לא מתכוון ללהגיד תודה כשאתה מקבל משהו ממישהו (שזה חשוב כשלעצמו), אני מתכוון יותר ברמה של בן אדם לבין עצמו. ברמה שבין אדם לבין החיים שלו ומה שעובר עליו. כמו שאומר הסטיקר הידוע – "קמת בבוקר? כל השאר בונוס". אז זו אולי קצת הקצנה של הנקודה, אבל אני חושב שזו מחשבה בכיוון הנכון. לכן, קיבלנו החלטה, רות ואני, שבתור משפחה אנחנו נתרגל הוקרת תודה על בסיס יומי.

כך נולד נוהל "שלושה דברים טובים ביום".

בכל יום, לקראת סוף היום, כל אחד מאיתנו צריך למנות שלושה דברים טובים שקרו לו באותו היום. מתחילים משפט "היה לי כיף היום ש..." וממשיכים. יש יותר משלושה? נהדר! אבל בשום מצב, לא פחות משלושה. למה דווקא המספר הזה? לא יודע... מספר טיפולוגי, או כי זה פשוט מרגיש כמו מינימום מתאים.

מי מבין חבריי שחושב שאני מעתיק את הרעיון ממנטור מוכר מסויים (ואתם יודעים מי אתם) רק אציין כי הקונספט של הוקרת תודה ומניית הדברים הטובים שקורים לך על בסיס יומי זה לא המצאה שלו.

עכשיו, שלושה דברים טובים ביום, נשמע פשוט נכון? מה הבעיה? אבל יש ימים שזה ממש מאתגר. אפילו כאן, בסוג של חופשה משפחתית ארוכה ואקזוטית על אי קטן ומגניב, יש ימים שצריך להקדיש לזה מחשבה מרובה.

למה אני מתכוון? עכשיו הנה קטע מעניין. גם למסע מדהים כמו שלנו יש צדדים פחות חיוביים. בוודאי בתקופה ארוכה של חודש וחצי, לא תמיד הכל מתחבר ויש דברים בלתי צפויים וממש לא מתוכננים שקורים, שמשבשים לפעמים את התכניות.

בשבועיים וקצת שאנחנו פה:

  •  אני הייתי חולה לסירוגין במשך שבוע וחצי, כולל חום גבוה, אף נוזל ושיעולים מחרידים, מה שגרם לי לבטל ברגע האחרון את הצלילות שתכננתי לעשות ולפספס זמן איכות בבריכה עם הבנות שלי.
  • רות הייתה חולה במשך כמה ימים, כולל יום שהייתה מרותקת לחלוטין למיטה.
  • תמר הספיקה לחטוף זיהום (קל – אמא תירגעי) בשל השהייה המרובה בבריכה, מה שדרש מאיתנו לשנות מסלול באמצע טיול ולחפש את הרופא הקרוב (ותודה לביטוח שהחזיר לנו את עלות הביקור הזה תוך ימים ספורים מרגע שפנינו).
  • הוצאתי סכום מגוחך על מצלמה שהתגלתה כמחורבנת ממש.
  • סבלתי מכאב שיניים מזעזע במשך קרוב לשבוע (שעבר מעצמו לפני שהספקתי לרוץ לרופא).

אז כמו שאפשר להבין, יש ימים ממש כיפיים ומהנים, יש ימים לא כיפיים בכלל (זה חלק מהחיים) ויש ימים שהם "סתם ימים", באמת, שלא עשינו שום דבר מיוחד, לא הייתה איזה אטרקציה מטורפת, לא יצאנו אפילו מהבית.

וזו בדיוק הנקודה שאתה מבין, כשאתה מגבש את הפרספקטיבה הנכונה. שהכרת תודה היא גם על הדברים הקטנים, ולא רק על הדברים הגדולים. מה זה הדברים הקטנים? הנה חלק מהדברים שעולים אצלנו במסגרת נוהל "שלושה דברים טובים":

  • היה לי כיף היום לאכול ארוחת צהריים משפחתית.
  • היה לי כיף לראות בטלוויזיה משחק כדורגל עם הבנות שלי.
  • היה לי כיף היום לאכול קורנפלס בבוקר.
  • היה לי כיף היום לקרוא ספר בשקט ושלווה במרפסת הגג.
  • היה לי כיף שהצלחנו למצוא חנייה ולא ויתרנו למרות שזה דרש זמן (זה הבנות אמרו, לא אני).

והדברים האלו משתלבים באותה קלות ובאותו רצף  עם חוויות "גדולות" כמו:

  • היה לי כיף היום לעשות שיט לראות לוויתן.
  • היה לי כיף היום לעשות טיול להר הגעש ולעלות לפסגה ברכבל.
  • היה לי כיף לראות פירמידות עתיקות
  • היה לי כיף היום לאכול פיצה טעימה במסעדה.
  • היה לי כיף לעשות שנורקל בים
  • היה לי כיף לעלות על מתקנים בפסטיבל שהיה בעיר.

הנוהל הזה דורש תרגול יום יומי. גם לבנות וגם לנו היה זמן הסתגלות ותמר, שכפי שציינתי קצת קשה יותר בנושא הזה, ממש סירבה בהתחלה ועכשיו אחרי שבועיים היא כבר עושה הזה בשמחה והתלהבות, מזכירה לנו כל יום בסוף היום ש"עכשיו אומרים שלושה דברים טובים" ומתנדבת אפילו להיות ראשונה, תוך כדי שהיא יוצאת מגדרה להאריך את הרשימה ולציין כמה שיותר דברים טובים שקרו במהלך היום, גדולים וקטנים כאחד.

ואיך אפשר בלי כמה תמונות של ילדות שנהנות מחוויות מכל הסוגים:

על פסגת הר הגעש טיידה
על פסגת הר הגעש טיידה
תמר במיני גולף בלאס-אמריקאס
תמר במיני גולף בלאס-אמריקאס
קרן במיני גולף בלאס-אמריקאס
קרן במיני גולף בלאס-אמריקאס

וכמה שהמסר הזה נשמע קיטשי, מן קשקוש כזה של מנטורים בשקל, אני חייב להודות, זה דורש מכל אחד מאיתנו על בסיס יומי לראות את הטוב, גם אם הוא קטן, או פשוט מאוד ובנאלי.

וגם על זה שלמדנו, ועדיין לומדים, את השיעור החשוב הזה, אני מכיר תודה.

אור

דילוג לתוכן