שיווי משקל

המסע לעבר האיזון בחיים

!Tenerif Here We Come

!Tenerif Here We Come

טנריף, אנחנו נוסעים לטנריף. האמת, בינינו, לא היה לי מושג מה זה ואיפה זה נמצא עד לפני חודש. ועכשיו אני נוסעת לשם, על בן זוגי ובנותיי, ל- 7 שבועות. וואו! מתברר שטנריף היא חלק מהאיים הקנריים, קבוצת איים שנמצאת מערבית למרוקו ותחת שליטת ספרד. מדברים שם ספרדית, שזה נהדר כי אני דוברת את השפה ומאד רוצה שגם בנותיי תלמדנה, וזה אי, שזה בכלל מצויין למשפחה שמאוהבת בים. אבל איך הגענו (כלומר, נגיע) לשם בכלל?!
ובכן, היינו די מאופסים על קופנגן, עלות מחייה זולה, מסגרת חינוכית לבנות וחופים מהממים. אבל משהו לא הסתדר לנו עד הסוף. המרחב החינוכי שהיה אמור לקבל את הבנות הודיע לנו ברגע האחרון שלביתנו הצעירה חסרה חצי שנה להגיע לסף הקבלה, הבית שרצינו התברר כגבוה מידי לתקציב שברשותנו ועלויות הטיסה עם חזרה באמצע אוגוסט כבר הפכו את הסיפור ליקר מידי עבורנו. ובכלל, להבנתנו, נסיעה למזרח כלכלית יותר כשנוסעים לקופה ארוכה יותר. אז שאלנו לחוכמת ההמונים בפייסבוק וגילינו את האיים הקנריים. אחרי חיפושים קדחתניים (ומתישים) באתרים השונים מצאנו דירה עם נוף לים ובריכה – קלאסי להעביר את ימי הקיץ עם הבנות. בדרך גם וויתרנו על מציאת מסגרת לבנות וכך נוכל לבחון את החיים מעבר לים כששני ההורים עובדים על המחשב והילדות ללא מסגרת – בהצלחה לנו וזה.....
אני מאמינה שיהיה בסדר, בינינו, גם את החופשים הגדולים הקודמים העברנו ביחד, הן ואני, ללא מסגרת ואני יכולה להגיד לך, שברגע שניגשים לזה בגישה הנכונה, אפילו אפשר להנות מזה (או במילים אחרות – כנראה שנבלה הרבה בבריכה ???? ).
כבר לפני שטסנו לזנזיבר, זו הייתה "תכנית הגיבוי" שלי – כל שנה לחיות חודשיים מעבר לים. אבל תכניות תמיד היו ומחשבות על העולם ששוכן מחוץ לגבולותינו נכחו תדיר בשיחותינו, אבל בין תכנית ומחשבה למעשה יש מרחק גדול – לנו הייתה ההזדמנות לקפוץ אליו ראש ולקחנו אותה. זה, לדעתי היה הרגע המכונן שלנו, שהגיעה ההזמנות שאמרה לנו בפרצוף – "רוצים? הינה אני פה, קחו אותי או שתפסיקו לזיין את השכל" (האמת שזה מה שאני אמרתי לאור בלילה הלבן שבו החלטנו שנוסעים לזנזיבר, אבל הבנת את הרעיון). וברגע שעוברים את המרחק הזה והופכים את המחשבה למציאות, כבר הרבה יותר קל לחיות את החלומות שלך, כבר יותר פשוט לעמוד איתנה מול הבוס שלך, חודשים לפני ולהגיד לו "בקיץ הבא אני נוסעת לחודשיים", כבר זה נהיה הגיוני לפתח ערוץ הכנסה דיגיטלי שבשביל לייצר אותו את צריכה לנפץ אינספור תקרות זכוכית. כי ברגע שעוברים את המרחק שבין תוכנית לביצוע, בין רצון לעשייה, מבינים את הסוד הגדול מכל – הכל אפשרי, למי שרוצה כמובן.
עברנו שנה לא פשוטה, עם הרבה התלבטויות ומחשבות ושיקולים, כי זה מה שהכי קשה כשכל האפשרויות פתוחות בפנייך – הבחירה וההבנה שכל בחירה בדבר אחד משמעותה וויתור על דבר אחר. יש הרבה קסם בדבר הזה שאנחנו עושים, כי זה הרי חלום. יש לי הרגשה שהתיאוריה שלנו על החיים המשולבים בין הארץ והיציבות לחיים מקבילים לתקופה מוקצבת מעבר לים הם סוג של "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה". והעולם כאילו אומר, תשמעי, אי אפשר ככה, את צריכה לבחור, זה לא יעבוד, זה יותר מידי כסף, את טוענת שזה אותו סכום בסופו של דבר, זה לא יכול להיות, מאיפה תממנו את זה, ומה עם לקנות בית ומה עם העתיד.........ואני עונה את אותה תשובה; אם זה לא יעבוד, תמיד אדע שניסינו, ואם זה יעבוד אני אדע שמצאתי את הדרך. אם זה לא לא יעבוד, אמשיך לחפש איך לחיות את החיים במקסימום שיש להם להציע לי ואם זה יעבוד, נתנו מתנה בעלת ערך שלא יסולא בפז למשפחה שלנו, לעצמנו. כי את מה שאנחנו מקבלים כמשפחה בדרך הזו, הביחד, החוויה, החופש, זה כמו לקבל זמן במתנה, זמן שלא יחזור, את החיים עצמם - ובסופו של יום, זה מה שחשוב.

נתראה בטנריף!

רות

דילוג לתוכן